בתום ההקרנה יתקיים מפגש עם הבמאית נטעלי בראון
מנחה: אפרת כורם

"מתמורפוזה" (ישראל, 2006, אורך: 57 דקות)
תחילת הסרט ב-18:30
בימוי ותסריט: נטעלי בראון
הפקה: קלאודיה לוין
צילום: נילי אצלן, אביגיל שפרבר
עריכה: ג'ואל אלכסיס
מוסיקה: חן וגנר

בשנה השמינית לספירה השלים אובידיוס את ספר המטמורפוזות (גלגולי צורה), יצירה הנחשבת לאחד מנכסי התרבות המערבית. הספר מכיל 250 מיתוסים של מטמורפוזות - אנשים שהמירו צורתם לחיות, צמחים ואבנים. חמישים מן הסיפורים עוסקים באונס שתוצאתו היא מטמורפוזה. הבחירה במטמורפוזה כמטאפורה לאונס מדויקת, ומצליחה להעביר את חוויית ההשתנות הגופנית והנפשית הבלתי הפיכה של האשה, את הפיכתה לחסרה ולזרה לעצמה. הסרט משלב בין ארבע עדויות של נשים שעברו אונס או גילוי עריות לבין מיתוסים של אונס.

"מקווה שאני בפריים" - טרום בכורה
תחילת הסרט ב-20:30
בימוי תסריט הפקה וצילום: נטעלי בראון
עריכה: גדעון לצמן
מוסיקה: אשר גולשמידט
עיצוב פסקול: אביב אלדמע
און ליין: יואב רז
עיצוב גרפי ואפטר: סטודיו אדרבא

מיכל בת-אדם היא במאית הקולנוע הראשונה והיחידה בישראל שיצרה בעקביות סרטים החל משנות השבעים ועד היום. בסרטיה עלו נושאים שכמעט ולא נכחו בקולנוע הישראלי באותה התקופה: אמהות, אהבה בין נשים, תשוקה ואנטי מיליטריזם. זהו פורטרט רגשי ואסוציטיבי של קולנוענית שהקדימה את זמנה, שחקנית יפיפיה ומצליחה שתבעה את זכותה לעבור לצד השני של המצלמה וספגה בשל כך ביקורות אכזריות.  הסרט, מלווה את בת-אדם בזמן צילומים לסרטה החדש ודל התקציב ואף מתעד באינטימיות את חיי היומיום בצד אהובה מזה 40 שנה, הבמאי משה מזרחי. שניהם נאבקים להמשיך לעשות סרטים למרות הגיל המבוגר והפניית העורף של הממסד. 'מקווה שאני בפריים' מעורר שאלות על יצירה והזדקנות, אהבה, זוגיות וחמלה, קולנוע כזיכרון והגבול המטושטש שבין החיים לסרטים.